בשבת נקרא למפטיר את פרשת פרה אדומה.
הפסוק הראשון בפרשת פרה אדומה פותח במילים,
"זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' לאמר…."

המילים "חוקת התורה", מגדירות את מצות פרה אדומה כחוק שלא ניתן להבינו.
שלמה המלך,החכם מכל אדם,אומר בקהלת על מצות פרה אדומה,
"אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"

השאלה הנשאלת היא, מדוע מצות פרה אדומה מוגדרת כ"חוקת התורה" ??
מה השייכות שלה כחוק שלא ניתן להבינו לכל התורה כולה,שיהיה כתוב "זאת חוקת הפרה",למה נאמר "זאת חוקת התורה" ??

ישנו מעשה מפורסם שמופיע בגמרא על דמא בן נתינה שהגיעו אליו חכמי ישראל כדי לרכוש ממנו אבן יקרה לאבני החושן.
דמא בן נתינה הסכים לותר על סכום כסף גדול ולא לבצע את העסקה, משום שכדי להוציא את האבן היקרה מהתיבה,היה צריך להעיר את אביו,
וכפי שמופיע בגמרא הוא טען לחכמי ישראל
'וכי מוכר אני לכם את כיבוד אבי במעות כסף?'

בעבור מעשה זה זכה דמא שנולדה לו בעדר פרה אדומה שהיתה נצרכת לעבודת בית המקדש,ובאו חכמים וקנו אותה ממנו בממון רב.

אינני יודע חשבונות שמים..אבל עדיין מדוע בעבור קיום מצות כיבוד הורים,זוכה דמא לממון דרך מצות פרה אדומה ?
שתי המצוות הללו לכאורה נמצאות משני עברי הקשת,
מצד אחד כיבוד הורים שזו מצוה שמובנת בהגיון ומובן טעמה,גם למי שלא ניחון בכישרון רב,
ומהצד השני מצות פרה אדומה שהיא המצוה שאותה אין השכל האנושי יכול להשיג.
האם ישנה סיבה שדמא בן נתינה זוכה בדוקא בפרה אדומה עבור מצות כיבוד הורים ??
האם יש בזה איזשהו מסר ??

השבוע לאחר פטירתו של מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל ,התחדדה אצלי הבנה מסוימת שיכולה לתרץ על שתי הקושיות שהוזכרו.

במהלך השבוע נאמרו שיעורים רבים והתקיימו ערבי הספד וחיזוק,
כשהמשפט "ויהיו הדברים לעילוי נשמתו" פותח ומסיים את השיעור.

הרהרתי לעצמי,מה הייתי אומר אם הייתי עובר ליד רכב חונה,פורשה ספורט חדשה.
(לשם הידיעה,בדקתי ומתברר שהרכב הזה מאיץ מ0 ל100 תוך 3.6 שניות.)
החלון היה נפתח,והנהג היה מבקש ממני טובה קטנה..
'אם לא אכפת לך לעמוד מאחורי הרכב,וכשאני אלחץ על הגז תתן לו דחיפה,שיסע יותר מהר..'

איך יכול להיות שאנחנו אומרים 'שיהיו הדברים לעילוי נשמתו'.
מה מועיל חיזוק קטן שלנו לענק הענקים ??

איך תעלה על הדעת המחשבה שבעולם העליון ישנם שערים שסגורים בפני מרן שר התורה,ואם נקבל על עצמנו משהו קטן,זה יגרום להם להיפתח ??

ועדיין…כך אנו אומרים,"שיהיו הדברים לעילוי נשמתו".

ככל הנראה,כך הרהרתי, הבעיה היא בנו.

אנחנו לא באמת מעריכים את עצמנו מספיק.
הכוח שיש בכל אחד,במעשה אחד חיובי,הוא עוצמתי לאין שיעור.
לא משנה מי האדם ובאיזה מדריגה או מצב רוחני הוא נמצא, עדיין מעשה חיובי אחד מצידו,הוא עוצמה רוחנית בלתי נתפשת.

מעשה קטן שלנו מועיל לנשמתו של מרן שר התורה, כי רק לנו המעשה נראה קטן.

מרן הרב שך כתב בצואתו שהוא מבקש לעשות איתו חסד,שילמדו בעד עילוי נשמתו "אפילו משנה אחת",או אפילו יחשבו בעבורו
"מחשבה אחת של מוסר".

מחשבה אחת,הרהור אחד שיהודי מהרהר באמונה ומוסר,הוא נכס בל יתואר,הוא יקר המציאות בעולמות העליונים.

זוכרים עדיין את השאלות בהן פתחנו.

פרה אדומה היא אכן "חוקת התורה".
כי כמו שטעמה נסתר כך טעמם – עוצמתם וכוחם של כל מצוות התורה נסתרות.
אם היינו מרגישים בחושנו את העוצמה, הבחירה היתה מתבטלת.

דמא בן נתינה שכיבד את אביו,המצוה שהכי מובן טעמה,הוא מקבל שכר דרך מצות פרה אדומה,
המצוה שטעמה אינו מובן,

העוצמה שבמעשה, אינה ידועה ואינה ומושגת לנו.
מעשה שנראה לנו גדול אנחנו מעריכים, אבל דברים שנראים לנו פעוטים אנחנו לא מתרשמים.

המסר מהמעשה עם דמא בן נתינה הוא לא להתייחס להבנה שלנו.
וכי מה זה משנה אם מצות כיבוד הורים מובנת ומצות פרה אדומה אינה מובנת ??
וכי אם המצוה מובנת יותר,עוצמתה ופעולתה ברורים לנו ??
יש לנו בכלל תפיסה בעוצמה ובאנרגיה הרוחנית האדירה של מצוה ??

מובן או לא מובן- מעשה גדול או מעשה קטן,
זוהי הטעיה ואשליה של היצר.
יצה"ר הוא כמו אמן אשליות,הוא מייצר לנו תחושות ודרוגים של המעשים.
הוא גורם לנו לחשוב שבמקום שאנחנו נמצאים,איזה ערך כבר יש למעשה טוב
כמו קוסם ששולף שפן מהכובע ואין לנו יכולת לתפוס את האשליה בחושים – להבין את השקר.

כל מעשה או אפילו מחשבה הם בעלי עוצמה אדירה,יקרים וחשובים לפני בורא עולם.

לא נראה לנו ? לא הגיוני ?
אז מה ??
להוציא שפן מהכובע יותר הגיוני ???

הא… שיהיו הדברים לעילוי נשמתו…

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]